פסק-דין בתיק עפ"א 198/08

המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת (פ' 269/07), על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים שעניינם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים וביצוע גניבה, היזק בזדון, שיבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית והתפרצות לבנין מגורים וביצוע גניבה.

העבירות בוצעו יחד עם שני שותפים שהועמדו לדין יחד עם המערער. האחד מהם, אחיו של המערער, קטין, והאחר, אלחנן פלח, (להלן: "אלחנן") אשר דינו נגזר עוד ביום 04/02/08.

המערער, יחד עם שותפיו, קשר קשר לפרוץ לבניינים בחצור הגלילית.

בין התאריכים 26/09/07 - 28/09/08, פרצו השלושה לבית ספר בחצור וגנבו מתוכו רכוש, לאחר שהמערער שבר את סורג אחד החלונות. זמן קצר לאחר מכן, ביום 28/09/07 הגיעו המערער ושותפיו לבנין בחצור הגלילית, מתוך כוונה לפרוץ לדירה השוכנת בקומה השניה של הבנין. הם טיפסו על גג הבנין וקשרו חבל, באמצעותו השתלשלו המערער ואלחנן לתוך הדירה, ניפצו תריס ונכנסו לדירה. השניים "הפכו את הדירה" בחיפושיהם אחר רכוש לגניבה, וערמו בתוך סדין רכוש רב, שכלל מצלמה, דיסקים, מכונות גילוח, תכשיטים ועוד. בנוסף, לקחו עימם כספת שהכילה כסף מזומן, תכשיטים ורכוש נוסף.

במהלך יציאתו מן הדירה, יחד עם הכספת, איבד המערער את שווי משקלו ונפל, ידו נשברה והוא איבד הכרתו. למחרת הובהל המערער לבית החולים, שם מסר, במרמה, כי נפל מסולם.

את העבירות הנ"ל ביצע המערער בעת שהיה אמור להמצא בביתו בתנאי מעצר בית מלא, במסגרת הליך קודם שהתנהל כנגדו, ותוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט שהורה על שחרורו.

המערער הודה בשלב מוקדם יחסית של ההליך בביצוע העבירות, במסגרת הסדר טיעון, שבמסגרתו הוסכם כי ישלח לקבלת תסקיר שרות המבחן, ולאחר שנתקבל התסקיר, טענו הצדדים באורח חופשי לעניין העונש.

בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר), גזר על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

הערעור בפנינו מכוון כנגד חומרת העונש, כאשר המערער מיקד טענותיו בשני מישורים. לטענת ב"כ המערער, בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לעקרון אחידות הענישה וההבחנות שמצא בין המערער ושותפו-אלחנן, לא הצדיקו את הפער בין העונשים שהוטלו. ובנוסף, לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער ולפן השיקומי.

נימוקים אלו ורף הענישה הנוהג, מצדיקים לעמדת המערער, הקלה בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

שמענו בקשב טיעוני הצדדים ולא שוכנענו כי יש מקום להתערבותנו בעונשים שנגזרו על המערער.

המערער נטל חלק בהתארגנות ששמה לה למטרה לבצע פריצות וגניבות מבניינים, לשם השגת רכושם של אחרים בדרך קלה. בפרק זמן קצר ביותר, התפרצו המערער ושותפיו לשני מבנים. מבית הספר גנבו ציוד תוך גרימת נזק למבנה. בדרך נועזת התפרצו גם לדירתו של המתלונן, בקומה השניה, וגנבו ממנה רכוש רב, תוך גרימת נזק למבנה, וכשהם מותירים אי סדר בדירה.

בית המשפט העליון התייחס בעבר לנפוצותן של עבירות ההתפרצות לבתי מגורים, והנזק שהן גורמות, שאיננו מתמצה בנזק הכלכלי. לא ניתן להתעלם מתחושת חוסר האונים והעדר הבטחון המלווים מי שביתו נפרץ, פרטיותו הופרה, ובביתו נשתררה מהומה על ידי זרים.

בתי המשפט נדרשים להחמיר בעונשיהם של אלו המבצעים עבירות מסוג זה, ובית המשפט קמא שלח מסר מרתיע וראוי בעת שהטיל על המערער עונש מאסר לתקופה ממושכת.

יש לראות בחומרה רבה את העובדה שהמערער ניצל את האמון שניתן בו בהליך אחר, בו שוחרר למעצר בית מלא, הפר את תנאי השחרור, וביצע עבירות נוספות בעת שהמתין לבירור משפטו.

אין זו מעידתו הראשונה של המערער. בעבר ניתנה לו הזדמנות לשקם את דרכיו, בית המשפט לנוער נמנע מלהרשיעו, למרות שביצע עבירות חמורות של חטיפת ארנקים, תקיפה כדי לגנוב, היזק לרכוש במזיד והחזקת אגרופן או סכין, אך המערער חטא בעבירות נוספות, עבירות סמים, ובמהלך בירור משפטו, גם ביצע את העבירות נשוא הרשעתו כאן.

הענישה הינה לעולם אינדיבידואלית, ובית המשפט קמא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שבאו לידי ביטוי בטיעונים ובתסקיר שרות המבחן, לגילו הצעיר ולהודאתו, ונתן להם משקל הולם בגזר הדין.

בית המשפט קמא היה מודע היטב לגזר הדין של אלחנן, עליו הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל, ואיבחן כראוי בין עניינם של השניים.

המערער הורשע בביצוען של עבירות שלא יוחסו לאלחנן, שעניינן שיבוש מהלכי משפט, (בעקבות טענותיו הכוזבות בבית החולים), והפרת הוראה חוקית.